גזר דין בתיק ת"פ 16278-01-11

הנאשם יליד 20.1.1990 הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ועניינו הופנה לשירות המבחן לנוער על מנת שיוגש תסקיר בעניינו.

מאחר וטרם ניתנה הכרעת דין בעניינו, אני קובעת שהנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו, החזקת נשק שלא כדין (עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977).

סעיפים 1 ו - 3 לכתב האישום המתוקן המתייחסים להחזקת מטעני החבלה המאולתרים לא נוקבים במועדים בהם בוצעו העבירות. נאמר בהם שהעבירות בוצעו עובר לתאריכים 17.9.09 ו - 21.9.09 הם המועדים בהם הושלכו המטענים מבלי להתייחס לזהותם של המשליכים.

בהיעדר תאריך ספציפי לביצוע העבירה ביקש ב"כ הנאשם לנהוג כבמ"ש לנוער ולקיים את הדיון על פי סדרי הדין הנוהגים שם.. ב"כ התביעה הסכים לכך וניתנה החלטה כמבוקש.

ב"כ התביעה הודיע כי התביעה תעתור להרשעת הנאשם, מאסר בפועל ועונשים נלווים.

שירות המבחן לנוער התבקש להגיש תסקיר אודות הנאשם ומסיבות לא ברורות, התסקיר הוגש על ידי שירות המבחן למבוגרים. מלכתחילה טען ב"כ הנאשם שיש בכוונתו להעלות טיעונים כנגד התסקיר שהתקבל אולם בהמשך הודיע שהוא זונח את הטענה והטיעונים שנשמעו היו על בסיס התסקיר שהתקבל.

ב"כ התביעה הודיע כי על פי הסכמה חלקית בין הצדדים התביעה תעתור להרשעת הנאשם, מאסר בפועל של 9 חודשים ומאסר על תנאי, והסניגור יטען באופן פתוח.

הממונה על עבודות השירות התבקש לבדוק כשירותו של הנאשם לבצע עבודות שירות. בחוות הדעת שהתקבלה בעניינו נמצא שהנאשם אינו מתאים לעבודות שירות בשל מסוכנות לחייו ולסובבים אותו. (המעסיקים השונים אינם מוכנים להעסיק עובד שירות אשר נשקפת סכנה לחייהם ולחיי הסובבים אותם). הממונה על עבודות השירות התבקש לבדוק אפשרות העסקתו של הנאשם במקום מרוחק ממקום מגוריו ואפשרות זאת נדחתה  ע"י הממונה.

תסקיר שירות המבחן מפרט נסיבותיו האישיות של הנאשם וכעולה ממנו הנאשם בן 21 וזוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק. אביו נרצח לפני כשנתיים, שניים מאחיו מרצים מאסר בפועל. לדבריו, אחיו הסתבכו כאשר ניסו לנקום במשפחה שנחשדה על ידם ברצח האב. ובאשר לו, לאחר הרצח, הוא הפסיק לעבוד ואורח חייו השתבש. בהמשך חזר לתפקד ולעבוד אצל דודו במוסך למכונאות רכב, ואחר כך עבד עם אחיו במכירת חלקי חילוף משומשים לרכבים עד למעצרו בתיק זה.

בהתייחסו לעבירה, הנאשם הודה בביצועה וטען שהחביא את המטענים עבור בני משפחתו ואיננו יודע מי מצאם ועשה בהם שימוש. הודאת הנאשם בפני קצינת המבחן מצביעה לכאורה על עבירה מתמשכת של החזקת המטענים.

קצינת המבחן מציינת כי בהיעדר אינדיקציה ביחס להמשך הסכסוך המתואר ומאחר ולא ברורה מידת יכולתו של הנאשם להביא לרגיעה, והיעדר מעורבות עתידית בהתמודדות המשפחה עם האיום הכרוך באובדן האב ומשמעותיו החברתיות, אין בידה להמליץ על העמדתו במבחן השירות.

ב"כ התביעה עמד על חומרתה של העבירה והדגיש כי הנאשם החזיק במטען חבלה שהוא נשק התקפי ובהיעדר אינדיקציה ביחס להמשך הסכסוך, עתר להרשעת הנאשם וכליאתו מאחורי סורג ובריח למשך 8 חודשים.

לאחרונה ניתנו מספר החלטות בבית המשפט העליון המלמדים על המגמה להחמיר בעבירות נשק. הנסיבות באותם גזרי דין היו שונים והדברים נאמרים רק לצורך מגמת ההחמרה. (ראה לעניין זה ע"פ 6371/11, מ"י נ' אנס הייבי, לא פורסם, ניתן ביום 18.12.2011 וכן ע"פ 3401/11, מוחמד שלאעטה נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 10.1.2012). הדברים נכונים גם כשמדובר בקטינים, כאשר ביהמ"ש בוחן את שאלת ההרשעה.

בענייננו, תסקיר שירות המבחן שהונח בפני בית המשפט, איננו בא בהמלצה למבחן ואין בו כל המלצה אחרת לטיפול. משכך, האפשרות השנייה לצוות על אחד או יותר מהאמצעים ודרכי הטיפול המנויים בסעיף 26 (ללא הרשעה) איננה רלבנטית. להבנתי גם האפשרות השלישית "לפטור את הקטין בלא צו" איננה רלוונטית ואיננה צודקת בנסיבות העניין.

לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הגעתי למסקנה כי מכלול הנסיבות, והשיקולים הרלבנטיים, שיקולים של מניעה והרתעה ונסיבות ביצוע העבירה והאמור בתסקיר שירות המבחן גוברים במשקלם על נסיבותיו האישיות של הנאשם וקטינותו בעת ביצוע העבירה.

לאור האמור לעיל, אני מחליטה על פי סעיף 24(1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א - 1971 להרשיע את הנאשם בעבירה של החזקת נשק שלא כדין , עבירה בניגוד לסעיף 144(א) לחוק העונשין.

באשר לעונש, במכלול השיקולים סברתי שהעונש הראוי הוא מאסר בעבודות שירות אולם משלא נמצא הנאשם כשיר לביצוע עבודות שירות, לא מצאתי שיש להטיל עליו מאסר של ממש מעבר לתקופה בה היה במעצר וניתן להסתפק במאסר שיחפוף את תקופת מעצרו ומאסר על תנאי.

מבלי להקל ראש בעבירה השיקולים לקולא שפורטו על ידי הסניגור, שלא עמדו לנאשם למניעת הרשעתו, הם רלבנטיים למידת העונש.

סיכומו של דבר, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: